<h1>פירוש הריב"ן</h1>
<h2>דף מב:</h2>
כמה חסרון בשזרה ויהיה טרפה בדברי ב"ה חוליא אחת ואע"ג דעקר מחלקת לענין אהלות קאמ' שמו' וכן לטרפה ואפי' נחסרה חוליא בלא (ב)צלע טרפה, ואם נחסרה הגולגולת כדי שינטל מן החי וימות טרפה.
<h2>דף מג.</h2>
ניקבה המרה במשהו טרפה, אמ' רב נחמן מרה שניקבה וכבד סותמתה כשרה, ואם ניטלה המרה כשרה, והוא דאית ליה בכבד טעם מרה, ואם נמצאו שתי מרות בחבור כרס מטריף אותה, ויש גאונים שחולקין עליו כל יתר כנטול דמי, ובעל הג' וספר השכם מדמי להו לתרי סניא דיבי וטרפה, ולבי נוטה להתר דכל יתר כנטול דמי, ונטילת המרה כשרה, ואם היו שתי מרות דסריכי להדדי דלא שפכי זו לזו טרפה דהוו כתרי דסמיכי להדדי ולא שפכי להדדי טרפה לטעם האוסרין ולטעם המתירין שתי מרות כשרה, וכבר רבי' ישעיה השיב בספר המכריע והוכיח מכח ראיות גדולות שהבהמה שיש לה שתי מרות דטרפה.
נקובת הושט, אמ' רבה שתי עורות יש לו לושט, החיצון אדום והפנימי לבן, ניקב זה בלא זה כשר, ואי חליף טריפה שהחיצון לבן והפנימי אדום (אדום) [או שניהם אדומים] דהוי כמו (שביטלו) [שניקבו] ואם שניהם לבנים כשרה ונקיבתן במשהו, וכן אמ' רשז"ל משם רב"י ששון דאם האדימו שניהם טרפה דהא דם האדימן ואפי' ניקבו שתיהן זה שלא כנגד זה טרפה מ"ט דזמנין דמתחין ליה ומתרמו אהדדי והוו כנקב ואסורה, ואמ' רבה קרום שעלה מחמת מכה בושט אינו סותם וטרפה, ואמר רבה ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים, [ע"ב] ואם ישב לו קוץ בושט חוששין שמא ניקב, אבל אם נמצא קוץ עומד כשרה דהני עזי ברייתא קוצי אכלי כן פסק רבי' יצ' אלפס ז"ל, תורבץ הושט שניקב במשהו טרפה ואינו מקום הראוי לשחיטה.
<h2>דף מד.</h2>
אמ' שמואל תורבץ הושט שניטל כלו מלחי כשר, (ודו"ק) [ודוקא] דאיפרק איפרוקי שנתפרק כלו מעצם הלחי ועדין דבוק הוא בבשר אבל אם נדלדל שנתפרק כולו אפי' מן הבשר טרפה.
סימנים שנדלדלו, אמ' רבה בר בר חנה אמ' שמו' סימנין שנדלדלו ברובן טרפה והוא שנדלדלו מן הלחי שהוא עצם של לחי ומן הבשר, אבל נדלדלו מן הלחי ומחובר בבשר כשרה, נדלדל הלחי העליון טרפה אבל אם נדלדל התחתון כגו' שנגמם עד מקום הסימנים ולא נעקרו כשרה.
<h2>דף מה.</h2>
פסוקת הגרגרת, נפסקה הגרגרת ברובה טרפה, והאי רובה רוב חללה אבל רוב עביה כשרה, אמ' רבי יהוד' אמר רב ניקבה הגרגרת כנפה כלו' נקבים נקבים קטנים כנקבי הנפה שאין בהן חסרון כלן מצטרפי' לרובה, ודוק' נקבים שאין בהן חסרון, אבל יש בהן חסרון מצטרפין לכאיסר בעופא א"ר אלעז' מקפלו ומניחו על פי הקנה אם חופה את רובה טרפה ואם לאו כשרה, ואם נפחתה הגרגרת כגו' שניקב נקב מפולש שיש בו חסרון אבל אותו חסרון לא נפל לגמרי אלא תלוי בו כדי שיכנס איסר לרחבו טרפה, נסדקה לארכה אמ' ר' יוח' אפי' לא נשתייר בו אלא משהו למעלה ומשהו למטה שלא נסדקה כשרה והוא דאין בו חסרון כלל.
ניקב קרום של מוח. ניקבה קרמא תתאה של מוח טרפה, קרמא עלאה כשרה, כן פסק רבי' אלפסי ז"ל, אמ' בר קפרא מוח וכל מה שבקדרה נדון כמוח, אם ניקב במשהו טרפה, התחיל לימשך דהיינו מן הפולין ולחוץ הרי הוא כחוט השדרה, ואם נפסק רוב העור של חוט טרפה, ופולין עצמן מלפנים (כמוה) [כמוח] במשהו, וכן ראוי לבדוק אם ניקב קרום התחתון שהמוח בתוכו מביא קנה ומניחו בפי הנקב ומוצאו אם יעלה דבר שסותם הנקב בודאי ניקב קרום התחתון וטרפה ואם לאו כשרה.
<h2>דף מה:</h2>
ניקב הלב לבית חללו בין לחלל גדול בין לחלל קטן טרפה, קנה הלב [במשהו] הי ניהו קנה הלב חלב שעל גבי (דופט) [דופני] הריאה.
נשברה השדרה ונפסק החוט שלה, ת"ר חוט השדרה שנפסק ברוב טרפה כמה (רוביה) [רובא וכו'] אמ' רב הונא אבל מוח זה לא מעלה ולא מוריד, ואם הומרך כגו' שנשפך כקיתון או נתמסמס כגון שנמס כדונג מפני האש שאינו יכול לעמוד כשמעמידו פסולה, אבל נתמזמז שמתנדנד כשרה, עד היכן חוט השדרה אמ' רב יהוד' עד בין הפרשות עד הפרשה השנייה אבל שלישית כשרה אבל נפסק רוב העור של חוט השדרה מתפצל לו פיצולין וכל פיצול יש לו ג' חוטין האחד הולך לירך זו והאחד הולך לירך זו והאחד לאליה ופיצול אחר למטה הימנה ופיצול שלישית למטה הימנה בעופא אמ' ריש לקי' למטה מן האגפים.
<h2>דף מו.</h2>
נטלה הכבד ולא נשתייר הימנה כלום טרפה, אבל אי אישתייר ממנו כזית במקום מרה וכזית במקום חיותא כשרה, חיותא היא מקום שתלויה בו, ואם נדלדלה הכבד ומעורה בטרפשין כשרה, דהאיכא כזית במקום מרה וכזית במקום חיותא, ומחטא דאשתכחא בסמפונא רבה דכבדא כשרה, אבל אי אשכח בחיתוכא דכבדא אי קופא לבר נקובי נקיב ועייל יצא דרך הושט ונקב את בני המעים ובא לו לשם וטרפה, ואי קופא לגאו אימר סמפונא נקט ואתא דרך הקנה ובא לכבד וה"מ באלימתא אבל בקלישתא בין קופא לגו בין קופא לבר נקובי נקיב ועייל, ניקב קנה הכבד במשהו טרפה ולחומרא, ואם נשתייר מן הכבד [מתלקט] כזית או כרצועה הרי זה ספק ולחומרא, התליע הכבד כשרה.
נקיבת הריאה נפרש במחלוקת בתחלה בכל דבר ודבר מדברי הגאונים ואח"כ נכלול אותם בסוף בקוצר, ניקבה הריאה בקרום העליון ובקרום התחתון טרפה, ניקב העליון ולא ניקב קרום התחתון כשרה כדרבה, דאמר רבה האי ריאה דאיגליד כאהינא סומקא כשרה כלו' שנשארת בקרום התחתון, אהינא פי' תמרה, אינקיב תתאה ולא אינקיב עלאה עלאה מגין וכשרה מדרב יוס' דאמ' האי ריאה דאוושא אי ידעי' מהיכא אוושא מותבינן עליה גילא או רוקא או גדפא אי מבצבצא טרפה ואי לא כשרה, ניקבה הריאה במשהו טרפה, ואמ' רבה האי ריאה שהאדימה מקצתה כשרה, האדימה כולה טרפה, ושני ליה אלא לא שנא האדימה כלה ולא שנא האדימה מקצתה היינו אדומה כשרה מדר' נתן, [להלן מ"ז ע"ב] כן פסק הרב אלפסי ז"ל, אבל ר"ח פסק לא שנא טרפה בין האדימה כלה בין האדימה מקצתה, ודקשיא לן אדומה דר' נתן תירץ רבי' יהונתן היינו דבשעת נפיחה מתלבנת, אבל התם דטרפה דאינה מתלבנת בשעת נפיחה, ודעתי נוטה להתיר דסתם מתני' אדומה כשרה בין מתלבנת בין אינה מתלבנת, ולא עוד דלא קת' בכדי פסילותא דריאה כגון דדמיא לאופתא (לבשרא) [דבשרא] וכיוצא בהן, והתם קת' אדומה כשרה מדר' נתן, ואמ' רבא האי ריאה שיבשה מקצתה טרפה היכי דמי יבשה כל (שתפרק) [שתפרך] בצפורן, ואמ' רבא האי ריאה דקימא גלדי גלדי דדמי כמין נגע אוכמי אוכמי חזוותא גווני דמכשרי בה ריאה כגו' ירוקה ככרתי או אדומה כר' נתן. הקשה רת"ם על האי דאמרי' אוכמי דכשרה והא אמ' [שם] כדיותא טרפה, ותירץ התם דטרפה ברובה התם דכשרה [ב]מקצתה ורב אלפס ז"ל מוקי אוכמי דדמי לכחלא.
<h2>דף מו:</h2>
ואמ' רבא אין מקיפין בבועי שאם נמצאת הבועא נקובה ואין אנו יודעין אם קודם שחיטה ניקבה או לאחר שחיטה ניקבה אין אומרין ניתי בועא ונקבינן לה אי דמי להדדי כשרה ואי לאו טרפה לא ודאי קודם שחיטה אינקיבא וטרפה, ופי' רבי' אפרים ובעל הג' אם הבועא בשפולי ריאה ואין חוט הריאה מקפת אותה סביב טרפה דאמ' כל יתר כנטול דמי והרי היא חסרה, ואינו נראה לי דהא סתמ' קת' בין באמצע ריאה בין בשפולי ריאה ועוד מה לי באמצע ריאה מה לי בשיפולי ריאה חדא בועה נמי נימא כל יתר כנטול דמי והנה היא חסרה ואח"כ לא סמכתי על עצמי ומצאתי כן בשו"ת הגאונים ז"ל, והכשר בועה בריאה כך הוא בגו' שהיא מלאה מים זכים ולא אסריח או מלאה רוח או מלאה מים לחה עבה חדא כשרה, בתרתי דסמיכי פסולה אבל עכורין והן כמים טריפה, כך פי' הר"מ במז"ל וכן נראה בהלכה, וכן פסק ר"ח הוי כחז"ל, ואם הריאה העלתה צמחים גדולות כנודות והן מים זכים כשרה [מ"ח ע"א] מדההוא דחזא בשוקא דגלדאי פי' רצענים ולא אמר להו ולא מידי ראה שמהעור שלו היו נראים וידע שהן זכין ולפיכך ולא אמר להן ולא מידי דלא הוה בהו מים עכורין. [מ"ו ע"ב] ענין אונות, אמר רבא הני תרתי אוני דסמיכי להדדי לית להו בדיקותא לאכשורי וה"מ שעומדין שלא כסדרן, פרש"י ז"ל שלא כסדרן היינו כשהאונא הראשונה עם השלישית דעבידא לאינתוקי אבל הראשונה עם השניה אפילו נמי מורכבת כשרה, ופרש"י ז"ל גריס דסמיכי אבל ר"ח ז"ל פי' קבלה רב מפי רב אפילו סריכי תרי אוני באמצע וראשן ועיקרן פרודות טרפה וכ"ש זו ע"ג זו שהיא מורכבת עם חברתה שבצדה דטרפה, אבל רבינו גרשום ז"ל פי' שלא כסדרן שהאונא מורכבת עם חברתה אבל אי קיימא בדרא דאוני היינו ריבתייהו, וגריס סמיכי ולא דסריכי דאין סירכה בלא נקב, ורבי' ישעיה ורבינו קלונומוס כר"ח ז"ל ס"ל, וה"ג ותשובות גאונים ס"ל כרש"י ז"ל. דין אונא באומא, אם נסרכה אונא באומא פרש"י ז"ל שהיא כשרה דרביתא הוא, והאי דקאי קרי' להו ראה בכל דוכתא כמ' אומא (דבתי) מ"מ לא נפסיד אנחנו משום דקרי אומא וכן פי' רבי' צמח גאון ז"ל ורבי' גרשום ורבינו יעקב ב"ר יקר ורבינו שמואל הכהן והרמב"ם ז"ל ורבינו ישעיה ז"ל כולהו ס"ל כרש"י ז"ל להיתר, אבל ר"ת וה"ג ורב שלום גאון ורבינו אלעזר הגדול ותשובת הר"ם ורבינו יצחק בר מרדכי ז"ל כולם אוסרין, והטעם מפני שעומדת במקום רחב ומתפרקין, ועיקר דברי רבא לא בא להתיר דאמר ל"ל בדיקותא לאכשורי אלא תרי אוני והגמ' משים חילוק בין כסדרן לשלא כסדרן ומאי דלא שרי הוי כשאר נקובי דעלמא דריאה וטריפה, ומדאמר חמשה אוני אית ליה לריאה ש"מ דאומא לא איקרי אוני דא"כ הו"ל למיתני שבעה אונין, ודעתי נוטה בין אונא לאונא ובין אונא לאומא מורכבת פסולה והיינו שלא כסדרן והוא דאיכא חלון בינתיים טרפה דעבידא לאינתוקי, אבל אי ליכא חלון בינתיים והיא דבוקה בשר בבשר דלא עבידא לאנתוקי כשרה, אבל אם אינה מורכבת אלא זו בצד זו אע"פ שיש ביניהם חלון כשרה דרביתייהו הוא וכשרה, דכיון דהוא מקום צר לא עבידא לאנתוקי.
<h2>דף מז.</h2>
ענין בועא, אמ' רבא הני בועי דסמיכי להדדי לית להו בדיקותא לאכשוריה דוק' כשהן סמוכין זה לזה שניהן אלמ' אינקיב חדא לחברתה ועלה קרום ביניהם קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום ואינו סותם וטרפה, ואע"ג שעולה בנפיחה אבל בועא אחת או שנים ושלשה ולא סמיכי אהדדי כשרה והיינו העלתה צמחים, ודוקא דלא אינקיבא האי בועא, אבל אי אינקיבא טרפה, חדא ומתחזיא כתרתי מיתי' סילוא ובזעי' לה אי שפכי אהדדי חדא היא וכשרה ואי לא שפכי אהדדי תרי נינהו וטרפה.
ואי חסיר או יתיר או חליף אמ' רבא חמשה אוני אית לריאה תלתא מימינא ותרתי משמאלה אי חליף כלו' אם נמצאו שתים מימין ושלשה משמאל טרפה, והילכתא כותיה שאם חסרה או הותירה טרפה דכל יתר כנטול דמי והוא דלא קיימא בדרא דאוני אבל אם קיימא בדרא דאוני כשרה, ואי לא קיימא בדרא דאוני אפי' כטרפא דאסא טרפה, אבל פחות מכאן כשרה [כ"כ] בתשובת הגאונים ז"ל, אבל רבי' שמואל הצרפתי ז"ל או' בכל שהו מטעם דכל יתר כנטול דמי, ודעתי נוטה אחרי רבי' שמואל דאפי' במשהו טרפה והוא דאית ליה הכירא שנראית באונא, והאי דקאמ' כטרפא דאסא לאו דוק' להודיעך שאם נראית אונא והיא עשויה האונא כטרפה דאסא שהיא רחבה מלמטה וחדה מלמעלה דכן דרך אונא טרפה אבל אם אינה עשויה כן כשרה דלא דמיא לאונא והיא כעין צמחים וכשרה. ועינוניתא דורדא אע"ג דלא קיימא בדרא דאוני הויא כשרה דהני עיזי ברייתא כי הכי אית להו וה"מ מקמה אבל מאחורה אפי' כטרפה דאסא טרפה כדמפרשי' ולמאן דמפרש כטרפה דאסא דוק' מצאתי בתשובת הגאונים בין מקמי דאינפחא בין בתר דאינפחא בין דאיתא באומי בין דאיתא באוני טרפה, ואם חסרה אחת מן השלש שבימין כל הגאונים וה"ג ורבי' נחשון ורבי' חננאל ורבי' גרשם ורבי' משה ותשובת הבבליים כולהו אמרי הואיל והוורד עמהם חשבי' הורד מיניהו וכשרה, ולא מצאתי שום גאון שחלק על דבר זה כי אם רשז"ל בלבד וטעמ' משום דאינה עומדת בדרא דאוני ויותרת היא ולא חשבי' והרי היא נחסרה וטרפה, אבל אם חסרה אחת מן השמאל אע"פ שיש לה עינוניתא דורדא שאינה עולה למנין אונות דאין זה מקומם ולפי' היא טרפה, וכן אם נמצא בה תרתי עינוניתא אחת בימין ואחת בשמאל נחלקו בה גדולי הדור רבי' יהוד' בר' ברוך וחביריו אבל ר"ש אוסר דהא ביני ביני הוא, ומה שהתירו מימין התירו אבל לא משמאל, וגם רבי' שמו' הצרפתי ורבי' שמו' בן נמטמנאי ותשובת שאלתות אוסרין, אבל רבי' יצ' אלפאסי ורבי' חננאל ורבי' מנחם ורבי' אפרים לכולהו דעת אחת ואומרי' דכל ביני ביני כשרה בין בימינא בין בשמאלא, ובא מעשה לפני רבי' אפ' והעידו שרוב בהמות שלהן יש להם תרי עינוניתות אחת בימינא ואחת בשמאלא כמו שיש לבהמות שלנו אחת, ודעתי נוטה להתיר דהא האונות ביני ביני קת' ולא שנא בין בימינא בין בשמאלא וכמו שנחשבת אם חסרו מן האונות של ימין הכי נמי נחשבת אם חסרו מן האונא של שמאל וראוי לסמוך על דבריו שהעידו לפניו שיש בהמות שנמצאות כן ואם נחסרה הורד ונשארו השאר שלא נחסרה אחת מהן אין שום גאון שאוסרה, ובכל מקום שנסרכה העינוניתא טרפה דכולהו לגביה דידיה שלא כסדרן נינהו ועבידא לאנתוקי, אם העינוניתא דבוקה בכיסה בלא סירכא ונדבקה בבשר הר"ם במז"ל אוסר וקרי עליה [ירמיה ב'] כבושת גנב כי ימצא, אבל ר"י בר' מרדכי הביאו לפניו הורד דבוקה בכיסא בלא שום סרכא אלא בשר בבשר והשיב שאין מזיק כי גדלתו היא, ורוב העולם אוסרין ודעתי נוטה להתר מאחר שהיא דבוקה בשר בבשר לעולם לא אתי לאינתוקי והכי נמי לגבי ריאה שנדבקה כולה מראשה לסופה בדופן ונדבקת בשר בבשר כשרה.
<h2>דף מז:</h2>
ואמ' רבה האי ריאה דדמיא לאופתא טרפה, איכ' דמפ' באופתא כשם שהבקעת אינה מתנפחת כך ריאה דאיכ' דמפ' לה כגישתא, ואיכ' דמפ' לה דשיעא כאופתא דלית לה חתוכא דאוני דחסירא היא, אמ' רבא האי ריאה דדמיא לכחלא כשרה, כדיותא טרפה, וסימניך דיותא טרמיתא והא שחור אדום הוא אלא שלקה והרי היא כאלו (נקבלה) [ניקבה] אמ' רב כהנא ככבדא כשרה כבשרא טרפה, וסימניך [שמות כ"ב] ובשר בשדה טרפה. אמ' רבא כעין (כשוחא) [כשותא] כעין מוריקא כעין (ביניתא) [ביעתא] טרפה, אלא ירוקה דר' נתן כשרה היכי דמי ככרתי.
אמ' רבא אטום בריאה שאינה מתופחת מיתינן סכינא דחליש פומא וקרעינן לה, אי מחמת מוגלא כשרה, ואי לא מותבי' עליה גילא או רוקא או גדפא [אי מבצבצא כשרה ואי לא טרפה, ריאה דאוושא] אי מבצבצא טרפה ואי לא כשרה, מוגלא בועא מלאה מים לחה עבה פי' שאינה כמים.
ריאה שחסרה אמ' עולא אמ' ר' יוח' ריאה שנשפכה כקיתון כשרה והוא דקיימי סמפונא היכי עבדי' מיתי' צעא דקוניא ומותבי' לה בגוה אי אית בה שורייקי חיורי טרפה דאותן הן סמפונות ואי לא כשרה, אמ' רב נחמן ריאה שנמוקה וקרום שלה קיים כשרה, אפי' מחזקת רביעית, אמ' רב אשי כי הוינן דלינן לה הות מתלחא ונפלה וטריפנא לה, מדר' יוח' בריה דרב יהושע כל שהרופא גוררו ומעמידו על בשר חי ולא ימות והא ודאי ימות וטרפה.
<h2>דף מח.</h2>
אמר ר' נחמיה ריאה דהיינו אומא גדולה שסמוכה לדופן חזינא אי עלתה מכה בדופן כגו' שנשבר העצם תלינן בדופן שהלקה שהיא בשבירה נדבקה בריאה ואפילו אם הריאה העלתה צמחים בין שנדבקה בצלעות בין שלא נדבקה בצלעות אלא בשר בבשר כשרה מאחר דאיכא מכה בדופן, ואי ליכא מכה בדופן מחמת ריעותא אע"ג דלא מיפקע זיקא דקרום שעלה מחמת מכה בריאה אין לה קרום ואין לה בדיקה אלא בפשור, כן הורה ר' קלונימוס בן חפני הכהן, אבל רבינו שמואל הצרפתי ז"ל אומר סריכה בפשורי, ודוקא בסירכא דאומי לבד אבל אם כל הריאה כלה דבוקה בצלעות מראשה לסופה בתשובת הגאונים מתירין ונותנין סימן לדבר [ישעיה מ"א] אומר לדבק טוב הוא, וסירכי דאוני לחוד בדופן נמי כ"ע מודו דכשרה בלא בדיקה, דאמ' רב נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמה (שנבדקת) [שנדבקת] בדופן דהיינו הצלעות כשרה, ופי' רבינא והוא דסבך בבשרא שנדבק בבשר שבין הצלעות אבל אם נדבק בצלעות לבד טרפה, כך פסק ר"ש ז"ל, ועוד בחבור הר"ם במז"ל כת' הכי ואם נסרכו האונות בצלע ובבשר יש אוסרין ויש שמתירים ואבא מרי מן האוסרין ואני מן המתירין אבל אם נדבק בצלע עצמו אני מטריף, ויש מקומות שמתירין אפי' בצלע לבדו, בהלכות ובתשובות רב צמח גאון מתירין אפי' בצלע לבדו, וכת' רבי' ישעיה כי אין אלו אלא דברי נביאות ואינו נראה לו, ופי' רבי' יהונתן ז"ל דרבינא ס"ל דסביך בבשרא בין בגרמא א"כ מה הוקשה לו מרב נחמן ריאה שניקבה כולה הוה ליה לתרץ כאן בבשרא כשרה כאן בגרמא טרפה, ודעתי נוטה שכך דברי רבינא והוא דסביך בבשרא ובגרמא אבל בגרמא לחוד טרפה, משו' דעבידי לנתוקי משום דעצם קשה הוא והכי נמי אמרי' [ע"ב] לגבי סמפונא דריאה אינקיב לחבריה טרפה משום דהוא קשה ועביד לנתוקי ונמצאת הריאה נקובה, והאי דקאמ' סביך ודאי סביך וסריך חד הוא אלא משום דדביק בעצם ובבשר קרי ליה סביך אבל אם הדביק בבשר שבין הצלעות לבד לדברי הכל כשרה, ופי' רבי' קלונימוס ז"ל והוא דלית ליה ריעותא בריאה במקום סרך, ומצאתי אחר כן בתשובה רבי האיי ז"ל שאוסר לבדו והא דאמ' אם האונות דבוקות בצלעות כשרה ה"מ כשדבוקה בצלע שכנגדה כך פי' רבי' יצחק הלבן, ולא מצאתי לו חבר, אך כל הצלעות רבותא לבד מאותם שתי צלעות כדאמ' לקמ', אם נסרכו האונות מגבן בדופן אם עולה בנפיחה כשרה דבין סריכי אונות בין בגבן בין בחתוכן ואם נסרכת האונא התחתונה של צד ימין עם אותה התחתונה של צד שמאל לאו היינו רבותיהו וטרפה, כך בתשובת הגאונים ז"ל, ואם נסרכה האונא של ימין בצלע של צד שמאל טרפה דעבידי לאינתוקי דלאו היינו רבותיהו, ואם נסרכו האונות באותם שני צלעות הסמוכות לצואר אחת מכאן ואחת מכאן טרפה דנידון כחזה דאינו כמנין הצלעות, דתנן נשתברו רוב צלעותיה שש מכאן ושש מכאן טרפה, כך פסק רבי' נחשון ורב אלפס ורבי' שלמה ורבי' שמו' בן חפני הכהן ז"ל, אבל ר"ח ורת"ם מפרשי' שני צלעות מכאן ושני צלעות מכאן שכן היה חזה ניתן לכהנים, וחזה שנסרכו בו אונות טרפה, וי"א שלא נזכרו אלו השני צלעות אלא לענין החזה הניתן לכהנים אבל הכא אפי' באותם שני צלעות כשרה.
ואלו הן כללי סירכי הריאה בקוצר. כשמכניס הטבח ידו לבדוק יבדוק הריאה בשתי אומות הגדולות שמשני הצדדין בכל מקום שהן דבוקות בין בצלעות בין בבשר שבין הצלעות בשאין מכה בדופן טרפה מפני שהיא במקום רחב ועבידא לאינתוקי וכן אם היא דבוקה בחצר [הכבד] דעבידא לאינתוקי וכן בשומן הלב, וכן בשמנונית ההולך בין שתי האומות אצל השדרה טרפה מפני שהוא חלב העשוי ככובע ואינו סותם וקרינן עליה זאת הרשעה היוצאת לבד אם היא דבוקה באונא כפי המחלקת כמו שפי' יש אוסרין ויש מתירין, ואח"כ יבדוק באונות קטנות שהן ג' מימין וב' משמאל אם הם דבוקים אחד מהם בחזה לפנים מן החוט טרפה דעבידא לאינתוקי. וכן בשומן החזה טרפה דהרי הוא כחזה, ואם דבוקות באותן שתי צלעות הסמוכות לצואר לחזה טרפה, ואלו השני צלעות הן אחת מכאן ואחת מכאן הרי הוא במחלוקת כאשר פרשנו למעלה, יש אוסרין ויש מתירין, ואם דבוקות בגרגרת טרפה מפני שהוא קשה ואינו סותם, וכן בשומן של גרגרת מפני שהוא חלב העשוי ככובע ואינו סותם וטרפה, וכן בשומן הלב מהאי טעמא, וכן בחצר הכבד טרפה משום דעבידי לאינתוקי, אבל אם אונות דבוקות בצלעות ובבשר שבין הצלעות ומסובבין יחד או בבשר בלא צלעות כשרה אבל בצלעות עצמן לבד היא במחלקת כמו שפי' לעי', ואם האונות דבוקות זו לזו במולדן וגידולן זו בצד זו כשרה ובלבד שיהא בהן קיתונא דאוני ובכל שהוא הוי הכר, אבל אם דבוקות שלא כסדרן טרפה, ופי' שלא כסדרן כתבנו לעי' שהיא במחלקת יש או' שלא כסדרן שנייה עם השלישית, אבל הראשונה עם השנייה זהו כסדרן וכשרה, וי"א אפי' הראשונה עם השנייה והיא שמורכבת אבל אם הם כסדרן אע"פ שיש חלון בנתים כשרה, ויש שאו' אפי' אם הם כסדרן ויש חלון בנתים הרי היא שלא כסדרן וטרפה משום דעבידא לאינתוקי, ואם האונא התחתונה של צד שמאל דבוקה באונא התחתונה של צד ימין טרפה דעבידא לאנתוקי, וכן אם דבוקה האונא של צד ימין בצלע של צד שמאל טרפה דעבידא לאנתוקי, ואם תחסר אחת מן השלשה העינוניתא תשלים השלשה וכשרה, וכן אם נחסרה העינוניתא כשרה, אבל אם נחסרה שתים מן הימין טרפה או עינוניתא ואחת מן הימין טרפה, ואם תחסר אחת מן האונות של צד שמאל טרפה, ואם היתה עינוניתא בצד שמאל כבר כתבנו מחלוקת הגאונים לעיל. יש מתירין ויש אוסרין ואם כל הריאה דבוקה כלה מראשה לסופה כשרה דלא עבידא לאינתוקי, והעינוניתא על היכא דסריכא טרפה לבד אם היא דבוקה בכיסה שהיא כפי המחלוקת שפי' לעי', אבל אם נסרכה בין מן האונות בין מן האומות בין בשומן הלב בין בחצר הכבד טרפה, וקרי כן עליה [ירמיה ב'] כבשת גנב כי ימצא, אבל בשאלתות תשובות הכי כתו' אם אלו החוטין שהן דבוקות אפי' כחוט השער אוסרין אותה, אבל אם הן רירין שמתפרק אליו וניכר שהוא חוט כשרה, ובעבור שאין אנו בקיאין ברירין ינפח אותה או ישים עליה גילא או רוקא באותו מקום רירין או גדפא אי מבצבצא טרפה ואי לאו כשרה, כת' ר"ש ז"ל יש מקומות שנופחין הריאה אע"פ שלא נמצא בה שום ריעותא ולא נמצא כן ולא ראינו בהרבה מקומות לא בספרד ולא במערב, ודעתי נוטה שאינו צריך מהאי טעמא אחזוקי איסורא לא מחזקי' והכי נמי אמרי' בכמה מקומות [לעיל ט' ע"א] בא זאב ונטל בני מעיה והחזירן כשהן מנוקבין כשרה, וגם בתשובות שאלות שכחו והוציאו הריאה קודם הבדיקה תבדק בנפיחה ודוק' כשהוציאוה קודם בדיקה צריך נפיחה, ור"ם כת' יש מקומות שאם נמצאו סרכות מדולדלות מן הריאה אע"פ שאינן מדובקות לא לדופן ולא למקום אחר אוסרין אותה ודבר זה הפסד גדול הוא לאבד ממונו של ישראל ומעולם לא נהגו זה לא בצרפת ולא בספרד ולא במערב ואין ראוי לנהוג במנהג הזה אלא נופחין אותה בלבד אם נמצאת שלמה מן הנקב הרי היא מותרת אבל אם לא נמצאו סרכות מדולדלות אין צריך נפיחה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן.
<h2>דף מח:</h2>
מחט שנמצאת בריאה כשרה דאמרי' סמפונא נקט ועייל והוא דעיילא בנפיחה אבל אם נמצאת בחתיכה אחת של ריאה הואיל וליכא ריאה לפנינו שנדע אם עולה בנפיחא אם לאו אסורה, [מ"ט ע"א] ואי אינקיבא ריאה בדוכתא דממשמשא ביה ידא דטבחא דכשרה דתלינן בידא דטבחא וכשרה, [מ"ח ע"ב] ואי אינקיב קנה הריאה במשהו טרפה, [מ"ט ע"א] ואם נמצאת תולעת בריאה אמרי' לאחר שנשחט פריש וכשרה.
ניקבו הדקין טרפה אבל אם ניקבו זה שלא כנגד זה כשרה, דאמ' מר האי כנתא דמעיא דאינקיב לחבריה כשרה.
נטלה הכבד ולא נשתייר הימנה כלום טרפה, אבל אי אישתייר ממנו כזית במקום מרה וכזית במקום חיותא כשרה, חיותא היא מקום שתלויה בו, ואם נדלדלה הכבד ומעורה בטרפשין כשרה, דהאיכא כזית במקום מרה וכזית במקום חיותא, ומחטא דאשתכחא בסמפונא רבה דכבדא כשרה, אבל אי אשכח בחיתוכא דכבדא אי קופא לבר נקובי נקיב ועייל יצא דרך הושט ונקב את בני המעים ובא לו לשם וטרפה, ואי קופא לגאו אימר סמפונא נקט ואתא דרך הקנה ובא לכבד וה"מ באלימתא אבל בקלישתא בין קופא לגו בין קופא לבר נקובי נקיב ועייל, ניקב קנה הכבד במשהו טרפה ולחומרא, ואם נשתייר מן הכבד [מתלקט] כזית או כרצועה הרי זה ספק ולחומרא, התליע הכבד כשרה.
<h2>דף מט.</h2>
ההיא קשייתא דאשתכח במררתא אמ' רב אשי בי רב כהנא אמרי הא ודאי סמפונא נקט ואתא ואע"ג דלא נפיק מרבל הוא דרבילא וה"מ דדיקלא אבל דזיתא מבזע בזע להו.
<h2>דף נ.</h2>
ניקבה הקבה במשהו טרפה וכן חלב דאייתרא וחלב דאקשתא אינו סותם ואע"ג דחלב דאייתרא מותר לבני ארץ ישראל מאחר דלא אכלינן ליה מסתם נמי לא סתום וכל שאינו סותם בבהמה אינו סותם בחיה ואע"ג דכלן חלב טהור ואם נמצאו שתי קיבות טרפה.
ואם ניקבו המעים אע"פ (שחלקה) [שהלחה] סותמתן טרפה.
אמ' רב שימי בר חייא מקיפים בבני מעים כגו' דאשתכח נוקבא בבני מעים ולא ידעי' אי קודם שחיטה אינקיב אי לבתר שחיטה אינקיב נקבינן השתא בהאי מעיא נוקבא אחרינא ומדמי ליה אי דמי האי נוקבא להאי אמרי' בתר שחיטה אינקב וכשרה ואי לא דמו אמרי' קודם שחיטה היא וטרפה, וקרום שעלה מחמת מכה בבני מעים אינו סותם וכן בושט ובריאה [ט' ע"א] בא זאב ונטל את בני מעים והחזירם כשהן מנוקבין כשרה דתלינן בזאב.
(ד)ר' יוח' ור' אלעזר דאמ' תרויהו מקיפין בריאה ואפי' מערוגה לערוגה, וה"מ מדקה לדקה ומגסה לגסה, אבל מדקה לגסה ומגסה לדקה לא, פרש"י ז"ל, מדקה לדקה מאונא לאונא, מגסה לגסה, מאומא לאומא, ורת"ם ז"ל פי' מבהמה דקה לבהמה דקה, ומבהמה גסה לגסה.
רבה ורבא דאמ' תרויהו מקיפין בקנה אם ניקב הקנה ברובו ואין בו חסרון ואין ידוע אם קודם שחיטה אינקיב או אחר שחיטה אינקיב נקבי' השני נקב ומדמינן ליה אי דמי להדדי כשרה ולאחר שחיטה אינקיב, ואפי' מחוליא לחוליא ומבר חוליא לבר חוליא אבל לא מחוליא לבר חוליא ולא מבר חוליא לחוליא, פי' חוליא הן שורות כמין חסחוס, בר חוליא בשר שבין השורות ולא שנא בין שחט ופגע בנקב בין שחט בנקב שהיה הנקב למעלה ולא נפסק ברוב כשרה.
חלחולת שניקבה במקום שאין הירכים מעמידין אותה במשהו טרפה אבל במקום הדבק בירכים אפי' אם נטל כלו כשר והוא שנשתייר בו שיעור תפיסת יד דהיינו ד' אצבעות כך פי' רבי' אלפסי ז"ל, אבל רשז"ל פי' אצבע אחד.
<h2>דף נ:</h2>
כרס החיצונה שנקרעה ברובה טריפה, אי זו היא כרס החיצונה בשר החופה את רוב הכרס, ופי' ר' יהוד' בגדולה טפח ובקטנה רובה, וא"ר אלעז' לא גדולה גדולה ממש ולא קטנה קטנה (קטנה) ממש אלא כל שנקרעה בה טפח ולא הוי רובה זו היא ששנינו ובגדולה טפח ושנקרעה רובה ולא הוי טפח זו היא ששנינו ובקטנה רובה, א"ר אסי נקדדה ביתר מכסלע טרפה, וא"ר חייא לדידי מיפרשא לי מיניה כסלע כשרה, יותר מכסלע טרפה, וכמה יותר מכסלע כגו' דקיימא תלת קשייתא פי' גרעינין של תמרה בצפה בדחקא בלא צפא ברווחה.
ניקב כרס הפנימי במשהו טרפה אי זהו כרס הפנימי אמ' רבה בר רב הונא מפרעתא היכא דפרעי טבחי, אמרי במערבא כל הכרס כלו כרס הפנימי, ואיכא מאן דפסק כרבה בר רב הונא ואיכא מאן דפסק כבני מערבא ואנן עבדינן לחומרא כבני מערבא.
המסס ובית הכוסות או זה או זה אם ניקבו לחוץ טרפה שכל אחד מהן יש לו שני עורות בעביו ואם ניקבו שני העורות שנראה הנקב לחוץ טרפה, ויש מפ' המסס ובית הכוסות סמוכין זה לזה ובמקום חבורם יש דופן לזה ודופן לזה ובאמצע הן נשפכין זה בזה ואם נקבו ממקום חבורן זה לתוך זה שאין הנקב נראה לחוץ כשרה, אבל אי ניקבו שלא במקום חבורן שהנקב יוצא לחוץ טרפה, מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד שלא ניקב כל עובי העור בין קופא (לגג) [לגאו] בין קופא לבר כשרה דאוכלין ומשקין דחקוהו ולא ניקב וכשרה, אם נתפלש הנקב משני צדדין טרפה.
<h2>דף נא:</h2>
נפלה מן הגג כגון שנפלה בגובה עשרה טפחים חישי' משום ריסוק איברים וצריכה בדיקה כנגד כל החלל אם עמדה, ואם לא עמדה ולא שהתה מעת לעת טרפה, אבל על הסימנים אין צריכה בדיקה דסימנים קשין הן אצל נפילה, אמ' רב הונא הניח בהמה למעלה ומצאה למטה אין חוששין לה מ"ט דאמדא נפשה, כללא דמילתא אם נפלה ועמדה אינה צריכה להשהותה מעת לעת, אבל צריכה בדיקה כנגד כל החלל כלו, ואמ' רב נחמ' בית המטבחים אין בה משום ריסוק איברים, אמ' רב מנשיא הני דכרי דגנבי גנבי אין חוששין משום איברים אהדרונהו מחמת יראה חוששין, אמ' רב הונא זכרים (המונחין) [המנגחין] זה את זה אין חוששין נפול לארעא ודאי חוששין, [נ"ב ע"א] עוף שנדבק בדבק בחד גפא שרי בתרי גפי אסור פי' דבר ביסקו.
<h2>דף נב.</h2>
נשתברו רוב צלעותיה, ת"ר אלו הן רוב צלעות שש מכאן ושש מכאן א"נ אחד עשר מכאן ואחד מכאן, ואמ' זעירי והוא שנשתברו מחציין רוב כלפי שזרה, וא"ר יוח' ובצלעות גדולות שיש בהן מוח, וא"ר יוח' בין נעקרו בלא עקירת חוליא בין נשתברו ברוב שני צדדין כך פסק ר' יצחק אלפסי ז"ל וטרפה. אמ' רב צלע שנעקרה ממקומה וחצי חוליא עמה טרפה, והאי דאמ' שמו' נעקרה צלע בלא חוליא טרפה, שלא נעקרה כל החוליא אלא חצי חוליא. אמ' שמו' הגולגולת שנחבסה ברובה בין ברוב (עבד) [גובהה] בין ברוב הקיפה אע"פ שהקרום שלה קיים טרפה, פי' נחבסה נסדקה וכאלו נחסרה היא וטרפה.
<h2>דף נב:</h2>
כמה חסרון בשזרה ויהיה טרפה בדברי ב"ה חוליא אחת ואע"ג דעקר מחלקת לענין אהלות קאמ' שמו' וכן לטרפה ואפי' נחסרה חוליא בלא (ב)צלע טרפה, ואם נחסרה הגולגולת כדי שינטל מן החי וימות טרפה.
<h2>דף נג:</h2>
ריאה שחסרה אמ' עולא אמ' ר' יוח' ריאה שנשפכה כקיתון כשרה והוא דקיימי סמפונא היכי עבדי' מיתי' צעא דקוניא ומותבי' לה בגוה אי אית בה שורייקי חיורי טרפה דאותן הן סמפונות ואי לא כשרה, אמ' רב נחמן ריאה שנמוקה וקרום שלה קיים כשרה, אפי' מחזקת רביעית, אמ' רב אשי כי הוינן דלינן לה הות מתלחא ונפלה וטריפנא לה, מדר' יוח' בריה דרב יהושע כל שהרופא גוררו ומעמידו על בשר חי ולא ימות והא ודאי ימות וטרפה.
<h2>דף נד.</h2>
דריסת הזאב וכל עניני דריסה, דריסת הזאב וכל דדמי ליה בדקה, ודריסת הארי בגסה ודריסת הנץ וכל דדמי ליה בעוף בגדיים וטלאים אפי' חתול ונמייה ושועל וכיוצא בהן יש להן דריסה ונץ יש לו דריסה אפי' בעופות גדולות הימנו אבל שאר עוף יש להן דריסה בעופות שכמותן ואין להן דריסה בעוף הגדול מהן, והחולדה יש לה דריסה בעופות, והנץ יש לו דריסה בגדיים וטלאים והוא שניקב לבית החלל ואין דריסה אלא ביד לאפוקי הרגל דלא, ואין דריסה אלא בצפורן לאפוקי שן דלא, אם ניקב עד בית החלל (ו)בודקין שמא ניקב אחד מן האיברים שנטרפת בהן בנקיבתן ואין דריסה אלא מחיים אבל לא לאחר מיתה כגו' שנחתכה באותו מקום בבהמה שדורס אין חוששין, וכיצד דין הדרוסה שוחטין את הנדרס ובודקין את החלל כלו מכף הירך ועד מוחו אם נמצאת כולה שלמה ולא נמצא בה רושם הדריסה כשרה, אבל אם נמצא בה רושם שיאדים הבשר כנגד בני מעים אם ימוק הבשר כנגד בני מעים עד שנעשה כבשר שהרופא גוררו מן החבורה רואין אותו בשר כאלו חסר וטרפה, ואם דרס בסימנין שיאדימו הם טרפה ודרוסת הסימנים במשהו ואפי' בגרגרת משו' דזיהרא קלי, ספק דרוסה כגו' שנכנס ארי לבין השוורים וכן זאב בדקה ונץ בעופות והוא שותק והן מקרקרין חוששין שמא דרס אבל אם נמצא צפורן בגבו של אחד מהן או' כי נתחכך בכתל אבל אם נמצא צפורן בגבו טרפה, ואם ספק נכנס טורף שם או נכנס ואין ידוע אם דרס אם לאו אין חוששין לה, וכן עוף שנכנס לבין הקנים ויצא וראשו מנטף דם או צוארו אין חוששין לו שמא נדרס אלא או' בקנה נזק וכשר(ך).
ניטלה האום פי' מן הרחם כשרה.
<h2>דף נד:</h2>
בוקא דאטמא דשף (מדעתיה) [מדוכתיה] טרפה וה"מ דאתעכול ניביה היינו החוטין שנדבקו בירך דוק' דאיתעכול ניביה דליתנהו כלל איפסיק ואיתנינהו לחוטין טרפה דוקא בירך אבל ביד כשרה, לפי ראות עינינו ניביה אינו אלא גיד אחד והוא בראש הקולית ותחוב בחור עצם האליה ומחובר ביניהם והוא עצם קטן.
<h2>דף נה.</h2>
ניקב הטחול, אמ' רב ניקב הטחול כשרה לא שנו אלא שניטל אבל ניקב טרפה [ע"ב] ה"מ שניקב בסומכיה דהיינו מחציו ולמעלה אבל בקולשיה דהיינו מחציו של טחול ולמטה כשרה, ובסומכיה נמי לא אמרן דטרפה אלא דלא אשתייר ביה כעובי דינר זהב אבל נשתייר ביה כעובי דינר זהב כשרה, ואם נתפלש הנקב מחציו ולמטה כשרה.
לקותא נטלו הכליות כשרה, אמ' רכיש בר פפא לקתה כוליא אחת טרפה וכ"ש בשתי כוליות ופי' לקתה מוגלא מלאה מים עכורים או אפי' מים עבים, אמרי במערבא והוא דמטא לקותא במקום חריץ, ומקום חריץ היכא חוורא דתותי מתני, יש כשר בריאה ופסול בכוליא היינו מוגלא, מלאה מים עבים דהיינו לחה, כשר בכוליא ופסול בריאה נקב, כשר בזה ובזה מים זכים דלא אסרוח, פסול בזה ובזה היינו לקותא דהיינו מים עכורים ואפי' דלא אסרוח, כת' רבי' האיי גאון ז"ל היכא דמשתכחן תלתא כולייתא או אחת כשרה, דתניא [בכורות ל"ט ע"א] (וארב) [ואת] שתי הכליות ולא בעלת כוליא אחת ולא בעלת שלש לגבוה הוא דאסר אבל להדיוט שרי, כוליא שהקטינה בדקה כפול בגסה עד כעובא בינונית כשרה, פחות מכאן טרפה אבל ואלו לגמרי מותר, דהכי תנן בבהמה המקשה לילד [ס"ח ע"א], חותך מן הטחול ומן הכליות של בהמה בהמה עצמה מותרת אבל הכליות והטחול אסירי משום אבר מן החי.
<h2>דף נה:</h2>
חרותה, ת"ר אי זו היא חרותה שהיא טרפה כל שצמקה ריאה שלה בידי אדם אבל בידי שמים כשרה, היכי דמי בידי אדם היכא דמי בידי שמים בידי אדם כגו' שראתה ששחטו לפניה בהמות אחרות ונתפחדה ויבשה ריאה שלה טרפה והוא כל שתפרך בצפורן ואפי' משהו דלא הדרא בריא, בידי שמים כגון ששמעה קול רעם ורעש ונתפחדה ויבשה ריאה שלה כשרה דהדרא בריא, ומנא ידעי' אי בידי אדם אי בידי שמים בקייטא מיתינן משכלא דקוניא ומלי לה מיא פשורי ומותיב לה בגוה מעת לעת אי הדרא בריא בידי שמים היא וכשרה ואי לא הדרא בריא בידי אדם היא וטרפה, והוי כאלו חסרה כולה.
גלודה, בהמה שניטל העור שלה טרפה, והיינו פי' גלודה, ת"ר אם נשתייר כסלע כשרה, באיזה מקום אמרו שישתייר כסלע ויהא כשרה ברוחב סלע על פני כל השזרה, ר' ינאי או' עד מקום טבורו, רבה בר בר חנה או' מראשי פרקים, בעי ר' ינאי בר שמעו' ניטל כל מקום שבשזרה וכולו קיים או ניטל מקום טיבורו וכולו קיים מהו תיקו ולחומרא, אמ' רב כל העור כלו מציל בגלודה חוץ מעור בית הפרסות, בעל הלכות פסק כרב ורבי' אלפסי פסק כאמוראי קמאי.
<h2>דף נו.</h2>
תני ר' לוי כל טרפות שמנו חכמי' בבהמה כנגדן בעוף טרפה אבל יש איברים שישנן בבהמה ואינן בעוף כגון המסס ובית הכוסות והכרס וכיוצא בהן, ויש איברים שישנן בעוף ואינן בבהמה כגו' הקרקבן והזפק על זה אנו צריכים לפרש הלכותיו בפני עצמו ואם כן למה אין בודקין הריאה של עוף מפני שהצלעות מגינות עליה, אלו טרפות בעוף נקובת הושט ופסוקת הגרגרת וכל טרפות שבבהמה כנגדן בעוף טרפה, א"כ למה תנא הכי משו' דמאחר דהעוף אין לו חיות כל כך כבהמה הייתי או' אפי' במשהו מיטריף הקנה הוצרך למתני ופסוקת הגרגרת ברובה, ואיידי דקת' פסוקת הגרגרת תנא נמי נקובת הושט, הכתה חולדה על ראשה מקום שהוא עושה אותה טרפה, כיצד בודקין אותה מכניס ידו לתוך פיו של עוף אם מבצבץ המוח ועולה למעלה מן הקרום בידוע שנקב הקרום ואם אינו עולה למעלה המוח כשרה, נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח טרפה, התם בעוף של מים קאמ' הואיל וקרומה רך, אמ' רב שזבי, הני אווזי כעוף של מים דמי [מ"ג ע"א] ניקב הקרקבן וכיסו קיים כשרה, ניקב הקרקבן והכיס שלו זה שלא כנגד זה כשרה, זה כנגד זה טרפה, נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם אותה המעים שדרכן להיות אדומים כגו' לב וקרקבן וכבד והוריקו ואותן שדרכן להיות ירוקין כגו' הדרא דכנתא ומעים שהאדימו טרפה וירקותן כשיעור נקיבתן הוריקה כבד כנגד בני מעים בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיה וטרפה, אמ' ר' מני אותן שדרכן להיות ירוקין והאדימו ושלקן וחזרו והוריקו כשרה, ואמ' רב נחמ' אותן שדרכן להיות אדומים שלא הוריקו ושלקן והוריקו טרפה, דרסה בכתל או שטרפה או שרצצתה בהמה והיא מפרכסת אפי' שהתה מעת לעת צריכה בדיקה.
<h2>דף נו:</h2>
וזפק שניקב כשרה ואפי' ניטל אבל אם ניקב גגו של זפק דינו במשהו כושט, ואיזהו גגו של זפק כל שימתח העוף על צוארו וגגו של זפק הולך עם הושט, נמרטו כנפיה אפי' הנוצה כשרה דלית הילכת' כר' יהוד', נשתברו גפיה בכל מקום כשרה, ובלבד שלא ישבר באותו מקום שהוא מחובר לגוף שמא ניקבה הריאה אבל הכנף אסור משו' אבר מן החי כגו' שאין לה עור ובשר חופין את רובו, וכן שמוטת ירך בעוף טרפה ושמוטת גף בעוף טרפה די"ל ניקבה הריאה, נשתברו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה.
בני מעים שיצאו לחוץ ונהפכו טרפה, ואי לא נהפכו כשרה והוא שלא נקרע רוב כרס החיצון.
<h2>דף נז.</h2>
ג' פרקים יש ברגל העוף, פרק התחתון הארכובה שעליו כעין קשקשין אם נחתך בחציו או ברובו העוף כשר, אלא שפרק עצמו אסור משו' אבר מן החי אבל אם נחתך או נשבר בראש הפרק מקום שנדבקין שם שני פרקים פרק התחתון לאמצע טרפה, לפי שבאותו מקום הדבק נצמתין הגידים לפרק עצמו השני שיש בו צומת הגידים, ומחציו ולמעלה אם נשבר העצם אע"פ שאינו יוצא לחוץ צרי' לבדוק צומת הגידין, אם הן ששה עשר ועור ובשר חופין את רובו כשר, ואם חסר מן הגידין אפי' אחת אע"פ שעור ובשר חופין את רובו או אפי' הגידים קיימים ונשבר העצם ואין עור ובשר חופין את רובו טרפה, אבל מחציו ולמעלה אין שם תורת צומת הגידין לפי' אם נשבר העצם ועור ובשר חופין את רובו העוף וגם האבר כשר לפי' דינו כרגל בהמה ופרק השלישי הוא (הרחם) [הרחב] הדבוק בגוף אם נשבר אותו העצם ואין עור ובשר חופין את רובו לא יפתח וירחיב את המכה אלא ימתח את האבר לאחר שחיטה ויקרב את השברים זה לזה כמו שהיו שלמים ויעיין בבשר ובעור אם חופין את רובו או מיעוטו, בתשובת שאלות של ר' יצ' ז"ל על תרנגולת שחוטה ונמצא שכבר היה הירך שבור במקום צומת הגידים העלתה צמחים פי' ארוכה ונתרפאת בטוב שנדבקו השברים זה לזה יפה יפה וגם העור עלה וכסה את מקום השבר אין לחוש כלל שמא ינתקו הגידים דאחזוקי איסורא לא מחזקי' מדלא חזינא ריעותא השתא לקמן בעצם ועור הא מעשים בכל יום שנמצאות התרנגולות לאחר שנתבשלו מודבקין שברי עצמותיהן וליכא למיחש לשבר פסול כך שמענו וראינו יוצא לחוץ כלל אינו צריך לבדוק אחר צומת הגידין שהרי העצם נוח הוא לישבר לפי שהוא קשה אבל הגיד והעור לפי שהוא רך אם לא בחוזק ובמתיחה לא ינתק ועכשיו שאנו רואים שהעור ובשר לא נפסק שהוא עלול כ"ש הגידין שלא נפסקו שאינן נוחין לינתק, ע"כ דברי ר' יצ' ז"ל אבל רבי' מנחם מצריך לבדוק הגידים כשנשבר העצם מבפנים אע"פ שאינו יוצא לחוץ העצם כלל.
<h2>דף נז:</h2>
כללא דספק טרפות כגו' שנפלה מן הגג וכגון דרוסה שצרי' בדיקה כנגד בני מעיה בזכרים אם שהו י"ב חדש ובנקבה עד שתלד בין לבהמה בין לחיה אבל לעוף עד שתטעון ביצים אחרים אינו צרי' בדיקה עוד מאותו ספק.
<h2>דף נח:</h2>
ואם היו לה שלשה רגלים ושני ידים טרפה דאמ' כל יתר כנטול דמי אבל אם נמצאו בבהמה, ג' ידים ושתי רגלים כשרה, דהא ביד אחת נמי כשרה, וכ"ש אם נשברו הידים למעלה מן הארכובה שאין לה צומת הגידים בידים.
ההוא גובתא דנפק מבי כסי להובלילא דהיינו המסס ובית הכוסות והכשירה משו' דהני עזי בריאתה הכי אית להו.
ההוא גובתא פי' קנה בשר דנפק מבי כיסי לכרסה וטרפה, משום דכל יתר כנטול דמי והוי כאלו מקומו ניטל והרי יש בו נקב, אם נמצאו תרי סניא דיבי טרפה דכל יתר כנטול דמי ואי שפכי אהדדי כשרה כדאמרי' [מ"ז ע"א] גבי תרי בועי.
העיד רבי יונתן בן שילא ריש טבחיא דציפורי לפני ר' על שני בני מעים שיוצאין לחוץ מן הבהמה כאחת וטרפה כנגדן בעוף וכשרה, פי' דאית ליה תרתי הדרא דכנתא שיוצאין משני מקומות והוא דלא הדרי ערבי אבל הדרי ערבי כשרה וה"ה אפי' בבהמה.
אחוזת דם והמעושנת והמצוננת או שהלעיטה חלתית מן העלין כשרה אבל מן הקרטין של חלתית טרפה דמנקבין למעים.
הכישה נחש או כלב שוטה מותרין משום טרפה ואסו' משום סכנה וכן נמי אכלה סם המות דבהמה כשרה לגמרי, [נ"ט ע"א] ההוא בר טביא דהוה בי ריש גלותא דאיפסיק כרעיה בתרייתא בדקה רב בצומת הגידים ואכשרה סבר למיכל מינה באומצא אמ' ליה שמו' ולא חייש מר לנקורי א"ל היכי נעביד א"ל אותביה בנורא דהא בדק נפשיה אותביה בנורא ואתמס ונפל תלחי תלחי קרי שמו' עליה דרב [משלי י"ב] לא יאונה לצדיק כל און קרי רב עליה דשמו' [דניאל ד'] וכל רז לא אנס לך.
<h2>דף עו.</h2>
נחתכו רגליה, הבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה והיינו פרק התחתון הנמכרת עם הראש כשרה ואם אין רוב הבשר קיים האבר אסור משום אבר מן החי אבל הבהמה כשרה, למעלה מן הארכובה ומן הערקומא ולמעלה שהוא עצם קטן בראש הארכובה אם לא ניטל צומת הגידים ונשבר העצם ויצא לחוץ אם רוב הבשר קיים זה וזה בין הבהמה ובין האבר מותר ואם אין רוב בשר קיים זה וזה אסור, [ע"ב] ת"ר נשבר העצם ויצא לחוץ אם עור ובשר חופין את רובו רוב עביו ורוב הקפו מותר ואם לאו אסור וכן למטה מן הארכובה להכשיר את האבר וכן למעלה מן הארכובה להכשיר את הבהמה והאבר, וכן שניטל צומת הגידים טרפה אפי' שעור ובשר חופין את רובו ואפי' אם אין העצם שבור, [ע"א] ומאי זה מקום צומתין הגידים דעילוי ערקומא עצם קטן שהוא באותו עצם שמגלים הטבחים כדי לחתוך הארכובה בנמכרת עם הראש, ובאותו מקום נצמתין הגידים טרפה, אמ' אביי [ד'] אצבעות בגסה בדקה מאי, אמ' אביי פליטי פי' שנראין למעלה הוו צומת הגידים, בליעי פי' שאין נראין למעלה לא הוו צומת הגידים, אשוני פי' קשין הוו צומת הגידים. רכיכי פי' רכים לא הוו צומת הגידים, אלימי פי' גסים הוו צומת הגידים. קטינא פי' קטינא לא הוו צומת הגידים, חיוורי הוו צומת הגידים, [ע"ב] מר בר רב אשי אמ' תלתא גידי הוו חדא אלימא ותרי קטיני אי פסיקי קטיני האיכא רוב בנין וכשרה, ואי איפסיק אלימא הוי רוב מנין וכשרה, אמ' שמו' צומת הגידים שאמרו אפי' לא נשתייר בה אלא כחוט הסרבל מכל אחד ואחד כשרה.
ג' פרקים יש ברגל העוף, פרק התחתון הארכובה שעליו כעין קשקשין אם נחתך בחציו או ברובו העוף כשר, אלא שפרק עצמו אסור משו' אבר מן החי אבל אם נחתך או נשבר בראש הפרק מקום שנדבקין שם שני פרקים פרק התחתון לאמצע טרפה, לפי שבאותו מקום הדבק נצמתין הגידים לפרק עצמו השני שיש בו צומת הגידים, ומחציו ולמעלה אם נשבר העצם אע"פ שאינו יוצא לחוץ צרי' לבדוק צומת הגידין, אם הן ששה עשר ועור ובשר חופין את רובו כשר, ואם חסר מן הגידין אפי' אחת אע"פ שעור ובשר חופין את רובו או אפי' הגידים קיימים ונשבר העצם ואין עור ובשר חופין את רובו טרפה, אבל מחציו ולמעלה אין שם תורת צומת הגידין לפי' אם נשבר העצם ועור ובשר חופין את רובו העוף וגם האבר כשר לפי' דינו כרגל בהמה ופרק השלישי הוא (הרחם) [הרחב] הדבוק בגוף אם נשבר אותו העצם ואין עור ובשר חופין את רובו לא יפתח וירחיב את המכה אלא ימתח את האבר לאחר שחיטה ויקרב את השברים זה לזה כמו שהיו שלמים ויעיין בבשר ובעור אם חופין את רובו או מיעוטו, בתשובת שאלות של ר' יצ' ז"ל על תרנגולת שחוטה ונמצא שכבר היה הירך שבור במקום צומת הגידים העלתה צמחים פי' ארוכה ונתרפאת בטוב שנדבקו השברים זה לזה יפה יפה וגם העור עלה וכסה את מקום השבר אין לחוש כלל שמא ינתקו הגידים דאחזוקי איסורא לא מחזקי' מדלא חזינא ריעותא השתא לקמן בעצם ועור הא מעשים בכל יום שנמצאות התרנגולות לאחר שנתבשלו מודבקין שברי עצמותיהן וליכא למיחש לשבר פסול כך שמענו וראינו יוצא לחוץ כלל אינו צריך לבדוק אחר צומת הגידין שהרי העצם נוח הוא לישבר לפי שהוא קשה אבל הגיד והעור לפי שהוא רך אם לא בחוזק ובמתיחה לא ינתק ועכשיו שאנו רואים שהעור ובשר לא נפסק שהוא עלול כ"ש הגידין שלא נפסקו שאינן נוחין לינתק, ע"כ דברי ר' יצ' ז"ל אבל רבי' מנחם מצריך לבדוק הגידים כשנשבר העצם מבפנים אע"פ שאינו יוצא לחוץ העצם כלל.
